ארצות הברית שינתה את גישתה כלפי איראן. שוב.
באמצע אוגוסט, נשיא ארה"ב דונלד טראמפ ביטל את מה שהגדיר בתור “התקיפה הצבאית הכי גדולה מאז מלחמת העולם השנייה”, בנימוק “שהסכם עם איראן הוא בלתי נמנע”. לאחר מכן, הנשיא הכריז על “יום דין כלכלי” (“economic D-Day” במילים שלו). לפיו, “איראן תתמודד עם לוחמה כלכלית ובידוד חסרי תקדים”, וכי כל מדינה שתספק לאיראן גלגל הצלה, “תתמודד בעצמה עם השלכות כלכליות עצומות”.
מצור כלכלי הוא ללא ספק אסטרטגיה עוצמתית במלחמות. אך במקרה זה מדובר גם במהלך נואש, שנועד לשים סוף למבוי הסתום שאליו הגענו בעקבות האמונה האובססיבית של טראמפ ב"אמנות העסקה”.
הרקע לכל זה היא תמימות, המהווה בעיה יסודית בהתנהלות מול המזרח התיכון והעולם האסלאמי.
עסקאות נשנעות על אינטרסים. אך כשמתמודדים עם קנאים דתיים אפוקליפטיים ומשיחיים, המאמינים שהשמדת ישראל ואמריקה היא מימוש דבר האלוהים, האינטרסים הופכים לבלתי רלוונטיים.
משמעות האמונה של טראמפ באפשרות לעסקה עם איראן, היא שהנשיא לא מבין עד הסוף את אופיו הבלתי מתפשר של המשטר האיראני השיעי. גם לא את העובדה שמבחינת האיראנים, כל ניסיון למשא ומתן הוא בסך הכול עוד הזדמנות להתארגן מחדש ולהתחמש. וכן שבעיניים איראניות, האמריקנים הם פשוט פראיירים.
המשמעות הנוספת היא שיש פה כשל בהבנת החשיבות שמייחסת איראן לבני הברית האסטרטגיים שלה – האיסלאמיסטים הסונים מתנועת האחים המוסלמים, שנמצאים על אותה הסקאלה עם אל-קאעידה ודאע"ש. זהו כישלון להבין את האסטרטגיה של האחים המוסלמים בשירות האסלאם, לכיבוש אמריקה והמערב. וזוהי אסטרטגיה שצעדים מרכזיים בדרך להגשמתה, הם השמדת ישראל ותפיסת מוקדי הכוח ברחבי המזרח התיכון.
מסיבות אלה, ארצות הברית טועה טעות מהותית כשהיא מחבקת את מי שהיא בעצם אמורה לנטרל, ולא מדובר רק באיראן.
ארדואן – איום למערב כולו
בחודש שעבר כוחות צה"ל תקפו מהאוויר עמוק בשטח סוריה. על פי הדיווחים, ההפצצה יצרה מכתש בלב בסיס חיל אוויר סורי. הסיבה למהלך הייתה החשש הישראלי מכך שטורקיה מתכוונת לבסס נוכחות צבאית במקום. ההשלכות של התפתחות כזו הן איום על העליונות הישראלית בשמי סוריה, שהיא הכרחית להגנה על צפון ישראל.
עבור המדינה היהודית, גם טורקיה וגם סוריה הן אויבות שכעת כורתות ברית עם פוטנציאל קטלני. נשיא טורקיה, רג’פ טאיפ ארדואן, מילא חלק מרכזי בעלייתו לשלטון של נשיא סוריה, אחמד א-שרע, כאשר זה הביס את כוחותיו של נשיא סוריה לשעבר, בשאר אל-אסד.
עכשיו, ארדואן פועל לשכנע את א-שרע, חבר לשעבר גם באל-קאעידה וגם בדאע"ש, להגדיל את התוקפנות שלו נגד ישראל.
בתחילת דרכו כנשיא סוריה, א-שרע שקל להכיר בריבונות הישראלית על רמת הגולן, וזאת בתמורה לסיוע וללגיטימציה בינלאומית. אבל עכשיו, סוריה דורשת שישראל תצא משטחי הגולן, אף שהם חיוניים לשמירה על צפון הארץ.
מספר ימים לאחר התקיפה הישראלית, חיילים של צבא סוריה תועדו מחוץ למצודה היסטורית בדמשק, כשהם שרים “אני בא לתפוס אותך, יהודי… אני אמלא נהרות בדם שלך”.
טורקיה ממשיכה לספק לחמאס תמיכה כלכלית ונותנת למנהיגיו מקלט. ארדואן גם מתבטא שוב ושוב באופן אנטי-ישראלי. ביוני, הוא האשים את ראש הממשלה, בנימין נתניהו, בכך שהוא “הולך בדרכו של היטלר”. שר הפנים הטורקי קרא ל"שחרור ירושלים”.
ארדואן האסלאמיסטי הוא איום לא רק סכנה לישראל, אלא למערב כולו. הוא רוצה לתפוס בעלות על העולם האסלאמי באמצעות החייאה של האימפריה העותמאנית. רק שהפעם, את החילוניות היחסית שאפיינה את האימפריה המקורית תחליף פונדמנטליסטיות ג’יהאדיסטית.
בזמן שהמשטר האיראני מתערער, ארדואן שואף לתפוס את מקומו ככוח אזורי. עם בסיסים בקטאר, בסומליה ובצפון עיראק, טורקיה פועלת בהתמדה להמיר את הכיבוש הג’יהאדיסטי של הציר האיראני-שיעי, בכיבוש הג’יהאדיסטי של האחים המוסלמים הסונים.
איפה טראמפ?
אלא שטראמפ, בינתיים, בכלל מתייחס לארדואן בהצהרות שונות כאל חבר. יש לו חולשה למנהיגים עוצמתיים.
עושה רושם שהנשיא לא חושש מהברית בין ארדואן לבין א-שרע. טראמפ כנראה רואה את המנהיג הסורי, לוחם הג’יהאד לשעבר, כבחור “קשוח”, ומאמין לטענותיו שהוא אדם אחר היום. אבל אי אפשר שלא לגחך מהמחשבה שמי שהיה פנאט של אל-קאעידה ודעא"ש, זנח את רצונו הנשגב לרצוח יהודים, אמריקנים וכופרים אחרים.
ארצות הברית פועלת באותה נאיביות – אם לא גרוע מכך – מול חמאס. הלסת פשוט נשמטת כשרואים איך ג’ארד קושנר, חתנו ויועצו הבכיר של טראמפ, נפגש בקהיר עם בכירי חמאס. מטרתו הייתה לשים סוף למבוי הסתום בין ישראל לחמאס, על רקע תוכנית מועצת השלום להסכם קבע בעזה.
אך שוב, הבכירים האמריקנים לא קולטים את העובדה שטרוריסטים איסלאמיסטים ישקרו בלי בושה, ויחתמו על הפסקות אש רק כדי לשבור אותן בהמשך.
במקום להבין שכל הסכם לא יהיה שווה את הנייר שנחתם עליו, קושנר נשלח לקהיר כדי להתרפס בפני חבורה של רוצחי המונים פסיכופטים. בכך, הוא נתן לגיטימציה לאויבי הציוויליזציה המערבית, השפיל את ארצות הברית וסימן לאנשי חמאס שוושינגטון נמצאת בידיים שלהם.
הרי המבוי הסתום בעזה נוצר כי בחמאס מסרבים לכבד את ההסכם שעליו חתמו עם ישראל באוקטובר האחרון. לפי ההסכם, על חמאס להתפרק מנשקו לפני שישראל תתחיל לסגת מעזה.
אבל מועצת השלום בעצמה שינתה את כללי המשחק בנוגע לסדר הפעולות, כשניקולאי מלדנוב, בכיר במועצה, אמר כי הנסיגה הישראלית “חייבת להתבצע במקביל” לפירוק הנשק הפלסטיני (אמירה שבהמשך המועצה נסוגה ממנה בעקבות מחאה ישראלית).
מפת הדרכים לעזה, שאותה פרסמה המועצה בתחילת החודש, לא תוביל לפירוק מנשק ולסיום שלטון חמאס. הפוך מזה – לפי ניתוח של MEMRI, היא תאפשר לחמאס לשמור על יכולותיו הצבאיות, ותבטיח את שרידות התשתית הפוליטית של ארגון הטרור.
גרוע מזה, ההצהרות לפיהן מפת הדרכים סוללת את הקרקע להגדרה עצמית של הפלסטינים ולמדינה פלסטינית, נותנות תוקף למסר מזעזע: התקפות חמאס על דרום ישראל ב-7 באוקטובר יצרו את האקלים הפוליטי הנדרש להקמת מדינה פלסטינית.
בתנאים האלה, אין פלא שבחמאס רואים זאת כהישג מרשים, ומאמינים בתוקף שטבח 7 באוקטובר היה צעד ענק לעבר השמדת ישראל.
לא מפתיע לראות ממועצת השלום התנהלות דו-פרצופית שכזאת. ככה זה כשעם חבריה נמנות קטאר וטורקיה, אויבות הציוויליזציה, כשלצידן ידידות השקר הצבועות, מצרים וערב הסעודית. אם כבר, צריך לקרוא לגוף הזה “מועצת הריצוי”.
בינתיים, בישראל הכינו לבית הלבן דוח עם רשימה של הפרות מצד חמאס. לפי ישראל, חמאס ממשיך לשמור ולהבריח כלי נשק, לבנות מחדש תשתיות צבאיות, לגייס ולאמן פעילים, להמשיך לבצע פעולות חמושות לצד איסוף מודיעין, ולהכין מטעני נפץ ולהשתמש בהם נגד חיילים ישראלים. הדוח מפרט 14 הפרות של חמאס במשך 24 שעות בלבד, כשרובן המכריע סווגו כאיומים מתהווים על כוחות צה"ל.
מועצת השלום לא רק מונעת מישראל להשמיד את חמאס – מה שהיה מבטיח שהוא לעולם לא יוכל שוב להוציא לפועל מתקפה בסגנון 7 באוקטובר – היא גם מחבלת במשימה החיונית של בלימת האיום האסלאמיסטי על המערב.
חמאס אמנם נתמך על ידי איראן, אבל הוא הזרוע החמושה של האחים המוסלמים. תבוסה מוחלטת של חמאס בעזה תהיה מכה הרסנית לתנועת האחים המוסלמים ולפעילותה ברחבי העולם.
האחים המוסלמים הם החוליה המקשרת בין טורקיה, סוריה, קטאר וחמאס. קטאר מממנת מוסדות ואנשים אמריקנים, כדי שלא תיחשף האג’נדה האנטי-מערבית שלה. טורקיה שולטת על זרם ההגירה לאירופה, שכבר גרם לחוסר יציבות ביבשת ומאיים ליצור בה עוד ועוד כאוס חברתי ותרבותי.
תנועת האחים המוסלמים מחזיקה ברשת נרחבת של מסגדים, ארגוני צדקה אסלאמיים ומוסדות אחרים ברחבי אמריקה, בריטניה ואירופה. האסטרטגיה של האחים המוסלמים לכיבוש ארצות הברית באמצעות הגירה המונית וחדירה למוסדות הדמוקרטיים נחשפה במשפט שהתנהל בשנים 2007–2008 נגד ה-Holy Land Foundation באשמת מימון טרור.
המלחמה במזרח התיכון אינה נפרדת ממלחמת הכיבוש האסלאמי נגד המערב, שהיא פרויקט מאוחד במעורבות איראן והאחים המוסלמים. ארה"ב נלחמת כרגע את המלחמה הראשונה בלי להבין מול מה היא עומדת, ואינה נלחמת כלל את המלחמה השנייה.
אמריקה צריכה להתפכח, וכמה שיותר מהר.